לכל אחד יש את העולם שלו
לכל אחד יש את העולם שלו ...פעם שמעתי משהו יפה על יחסים ותקשורת בין בני אדם.
אנחנו נוהגים לומר לכל אחד יש את העולם שלו. כל אחד הוא עולם ומלואו! אך במציאות, בזמן שצריך לדבר, להגיע להסכמות, לקבל החלטות משותפות, או סתם לעזור למישהו לקבל החלטה שטובה לו, הביטוים האלה נעלמים מהעולם שלנו ויש רק את עולמנו. אם לכל אחד יש עולם משלו, והוא עולם ומלואו, אז זה אומר שלכל אחד יש קודם כל גבול המפריד אותו מעולמות אחרים, שיש לו עולם מושגים ושפה משלו, היגיון, תרבות, נורמות וכללים ייחודים.
עד כאן אין בעיה. הבעיה מתחילה כשכל אחד מנסה לתקשר עם האחר עם העולם שלו! עם ההיגיון שלו! שלא נדבר על זה שיש עולמות שמנסים לכבוש את עולם האחר בכפיה ולפרוץ את הגבול עם אלימות! לאלימות פנים רבות. זה יכול להיות בצורה של דיבור האומר אתה לא מבין כלום, אני מבין הכל, ועד השפלה וניסיון לערער את עולמו של האחר באמצעות מילים או שפת גוף! לפעמים יש עולמות קרובים ואז יש איזושהי היכרות בין העולמות, אולי נורמות משותפות, כללים או חוקים וזה יכול להיות קל יחסית.
אך ככל שהעולמות רחוקים יותר כך יש ממש שני עולמות שונים בתחליט ואז זה מורכב מאוד!
אם אני רוצה להיכנס לעולמו של האחר עם כלים, שפה, כללים והגיון מהעולם שלי, סביר להניח שאני לא אצליח, אם זה קורה זה בגדר הפתעה אם אני חפצה בקשר לצורך מטרה כלשהי אולי מומלץ לעשות מאמץ להבין את השפה שלו, את ההיגיון, הנורמות והערכים שלו.
נראה לי שאם מדברים עם מישהו בשפה שהוא מבין רוב הסיכויים שהוא יבין יותר טוב מה אני רוצה ואז אולי לא אצטרך להפעיל אלימות ולכבוש את עולמו! מי ייתן שפעם הבאה כשאני אנסה לדבר עם מישהו אזכור שיש לו עולם עם כל המשמעויות שלו! ושגם האחרים ינסו להבין את עולמי
