גיל ההתבגרות מהבית
תעזבי אותי/ ציטוט מפי מתבגרת
חשבתי שכולם מגזימים כשמדברים על הגיל הזה שהילדים המתוקים והחמודים שאוהבים שמחבקים ומלטפים אותם הופכים להיות פתאום סברס קוצני.
בהשראת הספר "משוואת האושר" של מו גאוודט, אני מתרגלת לשחרר את האחיזה באשליה שיש לי שליטה על המתבגרים שלי.
בכל שלב בחיים אנחנו אנשים אחרים, הוא אומר, וטוב נעשה אם נקבל את השינוי בברכה אצל האחר ואצלנו. בחזרה למתבגרות שלי שהפכו להיות בשנה האחרונה סברס קוצני (ואם אני מגזימה אז לפעמים גם יכול להתחבר לדימוי של חיית פרא שלא ניתן לצפות את התנועה הבאה שלה)
דוגמא לאחת השיחות עם המתבגרת שלי:
היא: אמא, בשביל להימנע מאי נעימות, תיפרדי מהילדה החמודה שיש לך בראש! אני כבר לא אותה הילדה! תפנימי את זה לטובתך!
אני: אבל האם נשאר משהו מהילדה ההיא המתוקה והחמודה שרצתה לשמוע את דעתי וחשבה שאני יודעת משהו על החיים האלה ו...?
היא :אמא, אמא, חבל שאת לא יודעת להניח. אם אני אחשוב שתעזרי לי במשהו אפנה אלייך. עד אז פחות לדבר ויותר לתת לי חופש לצאת עם חברות להסתובב בלילה עד מאוחר, לא לנדנד לסדר את החדר או ללמוד! זה לא כל כך עוזר לי.
אני: אבל אני אמא שלך ואני אמורה לעזור לך לראות את מה שאת לא רואה! לכוון ולהדריך אותך שיהיה לך קל בחיים.
היא : יש לך עוד שני ילדים להציק להם תעזבי אותי ללמוד בעצמי.
אני יודעת הכל ולא צריכה את הדעות שלך בשלב הזה. צר לי אמא, אבל כרגע החברות זה הדבר הכי חשוב. סליחה אמוש עדיין אוהבת אותך. אם תתני לי מרחב אני גם אעריך מאוד.
אני: מה לעשות עם התפקיד שלי כהורה?
היא: זאת כבר לא בעיה שלי...רק להניח לי ולא לבקש או לדרוש ממני. כמה קשה זה יכול להיות?!
אני לעצמי: אבל קראתי בספר *שהורות חכמה היא הורות שמשלבת דרישה, הצבת גבולות לצד תמיכה ולא רק להניח להם?! לעזעזל איפה עשו את המחקר הזה במאדים??!!
*גריט, אנגלינה דקורט.
